פסק-דין בתיק ת"א 8336-12-08

מבוא

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

ביום 3/4/05, במהלך עבודתו של התובע במפעל השייך לנתבעות, עת פתח מכונה המפרידה צבע, הסתחרר והתעלף כתוצאה מהריח שנדף מהחומר שבתוכה, מעד ונפל אחורה, וכתוצאה מכך הוא נפגע בגופו ( האירוע ייקרא להלן - " התאונה" ). אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעצם התרחשות התאונה ( ראה סעיף 12 לסיכומי הנתבעות ), והצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות התרחשותה, לאחריות הנתבעים לכך והנזקים וההפסדים שנגרמו לתובע, כתוצאה ממנה.

הועדה רפואית של המל"ל, בהחלטתה מיום 10.01.06, קבעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה, הועדה הרפואית לעררים אישרה, בהחלטה ביום 09.04.06, את ההחלטה הנ
ל של הועדה הרפואית. התובע הגיש ערר על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה, ובית הדין, לאחר שסקר את קביעותיה של הועדה הרפואית לעררים, קבע, בפסק דינו מיום 19.02.07, כי לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, ולפיכך, דחה את הערר הנ"ל. 

טיעוני התובע

לטענת התובע, התאונה התרחשה כתוצאה מרשלנותן של הנתבעות, אשר לא סיפקו לו סביבת עבודה בטוחה ולא ציידו אותו במסכה מתאימה, מאחר ובעת פתיחת המכונה הוא שאף ריח, אדים או גז של צבע שנדף ממנה, דבר שגרם לו לסחרחורת, שבעקבותיה הוא נתקל בפח, מעד ונפל. עוד נטען כי הוא מעולם לא קיבל הדרכה מאת הנתבעות באשר לאופן ביצוע העבודה והפעלת המכונה, והנתבעות לא הזהירו אותו מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה עם מכונה זו. לטענתו, משהוכח, בהתאם לעדותו של נציג הנתבעות, מר שורק יהושע, כי במפעל עובדים 50 עובדים, הרי שבהתאם לסעיף 4 לתקנות ארגון ופיקוח על העבודה (ממונים על בטיחות), התשנ"ו - 1996, הנתבעות היו חייבות למנות ממונה בטיחות בעבודה, והן לא עשו כן, ולפיכך, יש להטיל עליהן את מלוא האחריות להתרחשות התאונה. עוד נטען כי בזמן הרלוונטי להתרחשות התאונה היה המפעל בבעלות הנתבעת 1 והנתבעת 2 הייתה זו שהפעילה אותו, לפיכך, יש לקבוע כי שתי הנתבעות היו מעסיקותיו, ולחילופין, להטיל עליהן אחריות ביחד ולחוד, בהיותן מעוולות מכוח סעיף 11 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. המומחה מטעם התובע,  ד"ר דניאל משה, קבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10%, והתובע עותר לחייב את הנתבעות לשלם לו, בגין כאב וסבל, הפסד השתכרות לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות צד ג', פיצוי כולל בסך של 699,351 ש"ח .

טיעוני הנתבעות

הנתבעות טוענות כי אין הן נושאות באחריות כלשהי כלפי התובע בשל התאונה. לגרסתן, התובע, שנפגע בצורה קלה ביותר, היה מצויד במסכת מגן כנגד הריחות שנדפו מהמכונה, והתובע היה האחראי על תחנת העבודה בה עבד במפעל, וככל שנתקל בחפץ כזה או אחר אשר גרם לנפילתו, אין לו להלין אלא על עצמו. לטענתן, התובע הציג 3 גרסאות שונות, באשר לנסיבות התרחשות התאונה, כפי שהן באות לידי ביטוי בכתב התביעה, בתחשיב הנזק ובתצהיר העדות הראשית מטעמו, כאשר בגרסתו הראשונה, המפורטת בכתב התביעה המתוקן בשנית, אין זכר לפח בו, כביכול, הוא נתקל, לאחר ששאף את הריח שעלה מן המכונה, והעלאת טענה זו בגרסאות המאוחרות מהווה הרחבת חזית אסורה. עוד נטען כי, בזמן הרלבנטי, הנתבעת 2 הייתה מעסיקתו הבלעדית של התובע. הנתבעות צרפו חוות דעת מומחה מטעמן, של ד"ר כצמן אלכסנדר, לפיה, לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה. לטענת הנתבעות, קביעה זו של המומחה מטעמן, בצרוף קביעות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, וקביעת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מובילות למסקנה כי לתובע לא נותרה כל נכות צמיתה כתוצאה מן התאונה. לטענתן, ניתן ללמוד מעדותו של המומחה מטעם התובע כי הוא לא נחשף למסקנות הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, עובר לכתיבת חוות דעתו, ולפיכך, מדובר בפגם המאיין את תוקפה של חוות הדעת שערך. עוד טוענות הנתבעות כי, ככל שנגרמו לתובע נזקים כלשהם כתוצאה מן התאונה, הרי שהם כוסו במלואם על ידי המוסד לביטוח לאומי, וכי לתובע לא נגרמו, עקב התאונה, הפסדי עבודה, שכן, שכרו נותר ללא שינוי לאחר קרות התאונה, ולא נגרמו לו הוצאות אחרות.

דיון והכרעה

הנתבעות לא חולקות על עצם קרות התאונה, שאירעה במהלך עבודתו של התובע במפעל, אם כי חולקות על נסיבות התרחשותה, כפי שתיאר התובע, ומכחישות את אחריותן לגרימתה.

בתצהירו מיום 24/1/11, ציין התובע כי, ביום 3/4/05, במהלך עבודתו במפעל, ולאחר שפתח מכונה המפרידה צבע מטינר, הוא שאף ריח ואדים של טינר וצבע, ועקב כך הוא הסתחרר, ניסה לחזור אחורנית, אך רגלו נתקלה בפח שהיה מאחוריו, והוא נפל ונפגע בגופו, ומשם הוא הופנה לקופת חולים ( סעיף 3 לתצהיר ). התובע צירף לתצהירו תמונה של המכונה הנ"ל ( נספח א' לתצהיר ). עוד ציין התובע כי, לכלוך רב היה ליד המכונה, וכי סביבתה לא הייתה בטוחה.

בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי:

" לשאלתך האם המכונה שעבדת עליה בזמן התאונה היתה מכונה חדשה, אני משיב שכן. לא היה עם המכונה משקפי מגן ומסכה. היתה מסכה במפעל לפני כן עם צבע, איך אני אשים אותה על הפנים.

מי שעבד על המכונה כשהגיעה למפעל זה שוקי סורק.

שוקי סורק הסביר לי איך עובדים על המכונה, אמר לי תפתח תעשה נקיון וזהו.

שוקי נתן לי משקפי מגן ופילטר אחרי התאונה, אך לא לפני.

לפני התאונה לא היו לא משקפי מגן ולא מסכות. היתה מסכה אחת מלוכלכת...".

( עמוד 6 שורות 8-13 לפרוטוקול ישיבת יום 4/5/11 ).